כל מי שמרכיב עדשות מגע היום עבר את השבוע הראשון הזה — שבו העין נעצמת לבד והאצבע רועדת. זה לא חוסר כישרון, זו רפלקס. הנה בדיוק איך עוברים אותו.
להרכבה: שוטפים ידיים בסבון ומייבשים היטב, מניחים את העדשה על קצה האצבע ובודקים שהיא בצורת קערית ולא הפוכה, מחזיקים את העפעף העליון עם היד השנייה ומושכים את התחתון כלפי מטה, מביטים קדימה למראה ומניחים בעדינות. להורדה: מביטים למעלה, מחליקים את העדשה כלפי מטה אל החלק הלבן של העין, וצובטים אותה בעדינות בין כרית האגודל לכרית האצבע — לעולם לא בציפורניים.
שלוש דקות של צפייה חוסכות שבוע של תסכול. אחר כך נפרק כל שלב לפרטים.
הדגמה מקצועית · ACUVUE® Brand
הם נשמעים טכניים, אבל כל אחד מהם מונע בעיה שאנחנו רואים בחנות מדי שבוע.
סבון בלי שמנים, בלי בושם ובלי קרם ידיים. לייבש במגבת שלא משאירה סיבים. אצבע רטובה לא תופסת את העדשה — היא נדבקת לאצבע במקום לעין.
העדשה נתפסת בכריות האצבעות, אף פעם לא בקצה הציפורן. ציפורן ארוכה שורטת את הקרנית או קורעת את העדשה.
מתחילים כל פעם מאותה עין — ימין או שמאל, לבחירתכם. ככה לא מתבלבלים בין המספרים כששתי העיניים שונות.
הסיבה מס׳ 1 לכך שעדשה ״לא נשארת בעין״ או צורבת מיד: היא הונחה הפוכה. הבדיקה לוקחת שתי שניות.
הדפנות עולות ישר למעלה, כמו קערית קטנה. זו הצורה שמונחת על העין.
השפות מתפשקות החוצה כמו שוליים של כובע. פשוט הופכים אותה בעדינות.
מול מראה, בתאורה טובה, בישיבה. לא בעמידה מול הכיור — עדשה שנופלת לכיור הולכת לאיבוד.
מניחים את העדשה על קצה האצבע המורה של יד דומיננטית. עושים את מבחן הקערית.
ביד השנייה מצמידים את העפעף העליון כלפי הגבה ומחזיקים חזק. זה מה שמונע את המצמוץ — לא כוח רצון.
באצבע האמצעית של היד שמחזיקה את העדשה מושכים את העפעף התחתון כלפי מטה.
במראה מסתכלים ישר קדימה, לא על האצבע המתקרבת. המבט על העדשה הוא מה שמפעיל את הרפלקס.
נוגעים בעדשה על העין ומשחררים לאט — קודם את העפעף התחתון, אחר כך את העליון.
עוצמים לרגע, מסובבים את העין במעגל שלם, ומצמצים כמה פעמים. העדשה מתיישבת במקומה.
הכול עבר חלק, העדשה בפנים, ופתאום מגרד. זה נפוץ מאוד, וכמעט תמיד יש לזה תנועה אחת שפותרת.
קודם — למה זה קורה. שלוש סיבות, וכולן שפירות:
🎯 התנועה שפותרת
מביטים למעלה אל התקרה — ומושכים את העדשה בעדינות כלפי מטה. זהו. ההקלה מיידית: התנועה משחררת את הגרגיר, מרטיבה את האזור היבש ומיישבת את העדשה מחדש על העין.
לא עזר בפעם הראשונה? אפשר לחזור על התנועה — עד שלוש פעמים.
עדיין מפריע אחרי שלוש? מורידים את העדשה, בודקים שהיא לא קרועה ולא הפוכה, שוטפים אותה בתמיסה — ומרכיבים מחדש.
כי היא אמורה. זו הגנה אוטומטית שמופעלת כשמשהו מתקרב — ואי אפשר לבטל אותה ברצון, רק לעקוף אותה.
ההבדל בין מי שמצליח בפעם השלישית למי שנאבק שבועיים הוא כמעט תמיד אחיזת העפעף העליון: מי שרק ״מנסה לא למצמץ״ נכשל, ומי שמצמיד את העפעף לגבה ומחזיק — מצליח. הטריק השני הוא לא להסתכל על האצבע אלא ישר קדימה במראה.
לקוח שמקבל אצלנו עדשות מגע בפעם הראשונה לא יוצא מהחנות עם קופסה והצלחה — יושבים איתו מול המראה עד שהוא מרכיב ומוריד בעצמו, פעמיים. זה החלק שאי אפשר ללמוד מסרטון, וזו הסיבה שהתאמה ראשונה אצלנו לוקחת זמן.
שתיהן נכונות. רוב האנשים מוצאים שאחת מהן ״שלהם״ — כדאי לנסות את שתיהן ולבחור.
שלוש טעויות שחוזרות: אצבעות רטובות שלא תופסות · תנועת ״גרירה״ רחבה על העין במקום נגיעה מדויקת · וניסיון בחיפזון. מתח מפעיל את רפלקס העצימה — נשימה עמוקה אחת פותרת יותר ממאמץ נוסף.
זה הרגע שגורם לאנשים להתקשר בבהלה. אז קודם כול, העובדה שמרגיעה:
אנטומית זה בלתי אפשרי. הלחמית — הרקמה שמצפה את לובן העין — מתחברת אל פנים העפעף וסוגרת מעגל. העדשה יכולה להגיע לכל היותר עד לקפל שמתחת לעפעף העליון, והיא תמיד שם. אין מצב שבו היא ״הלכה לאיבוד״ בתוך הראש.
ברוב המקרים היא בכלל כבר לא בעין — היא נפלה בלי שהרגשתם, וההרגשה שנשארה היא של שריטה קלה שהעדשה השאירה.
מה עושים, לפי הסדר:
משיכה של עדשה שלא זזה היא הדרך הבטוחה לשרוט את הקרנית. עוצרים.
כמה טיפות של תמיסת מלח סטרילית או טיפות הרטבה לעדשות. ממתינים דקה — עדשה יבשה נדבקת, עדשה רטובה משתחררת.
מול מראה, מביטים למטה ומרימים בעדינות את העפעף העליון. אם רואים קצה — מחליקים אותו חזרה למרכז.
בעין עצומה, עיסוי עדין דרך העפעף בכיוון מרכז העין מחזיר אותה למקום.
אם אחרי כמה ניסיונות העדשה לא יורדת, או שיש כאב, אדמומיות שלא עוברת, טשטוש או רגישות לאור — מפסיקים ופונים לבדיקה. הוצאה של עדשה תקועה אצלנו לוקחת דקה. ניסיון עיקש בבית יכול להסתיים בשריטה בקרנית שלוקחת ימים להחלים.
זה הכלל שהכי הרבה אנשים מפרים — ושהכי מסוכן להפר.
הסיבה: במים מהברז חיה אמבה בשם אקנתמבה. היא לא מזיקה לעור, אבל אם היא נכנסת בין העדשה לקרנית היא גורמת לזיהום נדיר, כואב מאוד וקשה מאוד לטיפול — כזה שיכול להימשך יותר משנה. CDC וה-FDA מגדירים את זה כאחד הסיכונים המרכזיים בעדשות מגע, וכמעט כולו נמנע בכלל אחד.
שאלה שנשאלת יותר ממה שנדמה — ויש לה תשובה אחת.
עדשה יומית — זורקים. היא מיועדת ליום אחד ממילא. עדשה חודשית — אם אין תמיסה, עדיף לזרוק אותה מאשר לאלתר. מים, רוק או תמיסת עדשות ישנה מהמארז אינם פתרון חלופי; הם בדיוק מה שהופך לילה של אי-נוחות לזיהום. מארז תמיסה קטן בתיק או במגירת העבודה פותר את זה מראש.
רוב המרכיבים בישראל משתמשים בעדשות רכות. מי שמרכיב עדשות קשות (RGP) יגלה שהתחושה והטכניקה שונות.
| רכות | קשות (RGP) | |
|---|---|---|
| גודל | גדולות מהקרנית, מכסות גם חלק מהלבן | קטנות — יושבות על הקרנית בלבד |
| תחושה ראשונה | כמעט לא מורגשת אחרי דקות | מורגשת בהתחלה, ההסתגלות אורכת ימים |
| הרכבה | גמישות — סובלניות לטעות | נוקשות — דורשות מיקום מדויק |
| הורדה | צביטה או החלקה | לרוב במושכן ייעודי או בטכניקת עפעפיים |
עדשה קשה שזזה מהמרכז מורגשת מיד וכמעט תמיד ניתן להחזירה במצמוץ ובעיסוי עדין. אם אתם מרכיבים RGP ולא קיבלתם הדרכת הורדה מסודרת — שווה לבוא שנעבור עליה יחד. זה הבדל של דקות בין תסכול לשגרה.
מה שהכי שואלים אותנו בחנות ובטלפון.
ככלל — לא. שינה עם עדשות מפחיתה משמעותית את החמצן שמגיע לקרנית ומעלה את הסיכון לזיהום. יש עדשות בודדות שאושרו לשינה, אבל רק אם האופטומטריסט/ית התאימו אותן לכך במפורש. אם נרדמתם עם עדשות — מרטיבים בטיפות לפני שמורידים, ולא מושכים עדשה יבשה.
יומית — לא, זורקים. חודשית — שוטפים היטב בתמיסה בלבד, משפשפים בעדינות בכף היד ומשרים לפי הוראות היצרן. אם יש ספק לגבי קרע קטן, אל תסתכנו בשביל עדשה אחת.
כן, וסדר הפעולות חשוב: מרכיבים את העדשות לפני האיפור, ומורידים אותן לפני ההסרה. כך חלקיקי צלליות ומסקרה לא נלכדים מתחת לעדשה. עדיף איפור שאינו מתפורר, ולהימנע מקו פנימי על שפת העפעף.
הטכניקה זהה, אבל שני דברים שונים: הפיגמנט מעבה מעט את העדשה, כך שהיא לרוב מורגשת יותר ומעבירה פחות חמצן; ובגלל הצבע קל להתבלבל בין הצד הנכון להפוך — עושים את מבחן הקערית לאור. חשוב מכך: גם עדשה צבעונית ללא מספר היא מוצר רפואי שחייב התאמה למידות העין. עדשות שנקנו ברשת בלי התאמה הן סיבה מוכרת לזיהומים ולשריטות בקרנית.
מביטים למעלה אל התקרה ומושכים את העדשה בעדינות כלפי מטה — ההקלה בדרך כלל מיידית. התנועה משחררת גרגיר אבק שנלכד, מרטיבה אזור יבש בעדשה ומיישבת אותה מחדש. אפשר לחזור על התנועה עד שלוש פעמים. אם ההפרעה נמשכת — מורידים את העדשה, בודקים שהיא לא קרועה ולא הפוכה, שוטפים בתמיסה ומרכיבים מחדש.
לעדשות רכות — בדרך כלל בין יומיים לשבוע עד שההרכבה הופכת לאוטומטית. אם אחרי שבועיים זה עדיין קשה, ברוב המקרים מדובר בטכניקה שאפשר לתקן בדקות מול מראה, לא ב״עין שלא מתאימה לעדשות״.
שלוש אפשרויות נפוצות: העדשה הפוכה, העדשה התייבשה (מצמוץ וטיפה יפתרו), או שהעדשות התחלפו בין העיניים. אם הטשטוש נמשך גם אחרי בדיקה — זה סימן לבוא לבדיקה, לא להתרגל אליו.
